היקום הקולנועי של מארוול הוא באמת דבר אדיר, עובדה, דמות מינורית, שהשתתפה בקרב אחד ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" זוכה לסרט משלה. מי היה מאמין! כמובן שספיידרמן הוא לא עוד דמות שולית (שוב מתנצלים בפני מעריצי הוקאיי) בעולם של מארוול. הוא אולי הדמות האהובה ביותר של מארוול, שרק בשנות האלפיים הופיע בחמישה סרטים משלו בשתי טרילוגיות נפרדות. הכוח האמיתי של מארוול הוא לגרום לסוני, בעלי הזכויות הקולנועיות עליו להחזיר אותו למארוול. הכסף הולך לסוני אבל היכולת להשתמש בו לסרטים אחרים (והתהילה) לקווין פייגי' ושות'. הגאוניות של מארוול בא לידי ביטוי כבר בחירה של השחקן: בניגוד לספיידרמנים האחרים (טובי מגוויר ו-אנדרו גארפילד) טום הולנד יותר קרוב בגיל ובמראה לנער תיכון שהוא אמור לגלם – וזה מעניק לסרט את האותנטיות הנדרשת כדי להיות סרט תיכונים (שבמקרה לגיבור שלו יש כוחות על). בנוסף חוסכים מאיתנו את סיפור המקור ואת הדוד בן (אבל כן את מריסה טומיי כדודה מיי). אין ספק שבמארוול יודעים מה הם עושים. התוצאה לא מושלמת, אבל היא סרט תיכונים כמו שהיא סרט גיבור על. מולו שמו נבל לא מפוקס (מייקל קיטון בתוצגת משחק נפלאה) ואת טוני סטארק (רוברט דאוני ג'וניור) כמנטור שלו להתמודדות עם כוחות על. לא המנטור שמגיע לו, אבל כן זה שהוא יכול לקבל עכשיו.